פסק-דין בתיק ע"א 9594/06

בפנינו ערעור על פסק דין שניתן בפשרה לפי ס' 79א(א) לחוק בית המשפט על ידי בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט בר-עם משה).

עניינן של תביעות אלה בעסקת קומבינציה שנעשתה בין המערערים לבין המשיב לניצול זכויות בנייה על גג בניין שבבעלות המשיב, לפיה המערערים יבנו על הגג דירה והכנסות המכירה של הדירה יחולקו בין הצדדים.

לאחר שעסקת הקומבינציה האמורה לא יצאה אל הפועל, הגישו המערערים תביעה נגד המשיב בשל הפרת חוזה (ת"א 4348/04) בסכום 225,600 ש"ח, בה הם תבעו פיצוי בגין רווחים שציפו לקבל אילו העסקה בוצעה והדירה הייתה נמכרת. לחילופין תבעו המערערים פיצויים מוסכמים לפי החוזה בסכום של 35,000$, ולחילופי חילופין השבת הסכומים שלטענתם השקיעו בבנייה בסך 90,000 ש"ח. המשיב מצדו הגיש תביעה (ת"א 4408/04) נגד המערערים ונגד אחד בשם יחיאל אזולאי, שגם הוא השתתף בעבודות הבנייה, בגין נזקים שנגרמו לו עקב ביצוע העבודות, אך בהמשך מחק את המערערים מתביעה זו. תביעה נוספת (ת"א 4409/04), שגם אליה צורפו המערערים כנתבעים, הוגשה על ידי יצחק עשור נגד אזולאי, אך המערערים נמחקו גם מתביעה זו.   

על פי הסכמת הצדדים נתן בית המשפט קמא פסק דין לפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בית המשפט בשלושת התביעות המאוחדות, לפיו נדחו כל התביעות. בפסק הדין קבע בית המשפט קמא:

".....ולאחר שבחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם, התרשמתי מתצהירי הצדדים וחקירתם, כפי שזו עולה מפרוטוקול הדיון ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, המשפטיים והעובדתיים והערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם, על יסוד התשתית הראייתית שהונחה בתובענות ובשים לב לתיקון הליקויים והתשלומים שבוצעו על ידי הצדדים, במסגרת הסדרי הביניים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התובענות כולן והכל, ללא צו להוצאות. ...".

המערערים ערים לכך שהיקף ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן בפשרה הוא מצומצם ביותר. עם זאת הם טוענים שבמקרה זה על בית משפט שלערעור להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא וזאת בעיקר משתי סיבות.

הסיבה האחת, לטענתם, היא שבית המשפט קמא התייחס בפסק דינו לשתי התביעות האחרות (ת"א 4408/04 ו - ת"א 4409/04) אך כלל לא התייחס לתביעה שהוגשה על ידי המערערים בת"א 4348/04. מסקנה זו למדים המערערים מהאמור בפסק הדין, ממנו עולה שהתביעות נדחו "בשים לב לתיקון הליקויים והתשלומים שבוצעו על ידי הצדדים, במסגרת הסדרי הביניים".

איננו מקבלים טענה זו. עיון בפסק דינו של בית המשפט קמא אינו תומך בטענה זו של המערערים, ולא עולה מפסק הדין שבית המשפט קמא, כטענתם, כלל לא התייחס לתביעתם.

הטענה השנייה היא שיסודותיה של תביעת המערערים היו למעשה מוסכמים על המשיב. שכן זה לא חלק על עצם כריתתו של חוזה הקומבינציה שמכוחו הוגשה התביעה. אין מחלוקת גם על כך שהמשיב סירב לחתום על מסמכים דבר שהביא להפסקת הבנייה והיווה הפרה יסודית של ההסכם, כמו גם על כך ששווי הדירה אילו נבנתה היה עומד על  280,000$. לחלופין טוענים המערערים, כי משהופר ההסכם על ידי המשיב, לא הייתה סיבה שלא לפסוק לפחות את הפיצויים המוסכמים על פי החוזה, ולחילופי חילופין, לפסוק לזכותם השבה של הסכום שהשקיעו בבניית המבנה.

אין לקבל גם טענה זו של המערערים, שכן לא הוצגו בפנינו כל מסמך (כמו כתב הגנה) או ראיה המעידים, כפי שטוען ב"כ המערערים, על כך שכל יסודות התביעה היו מוסכמים על המשיב.

לאור האמור ובהתאם להלכה לפיה בית המשפט שלערעור יתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה רק במקרים של חריגה קיצונית מגבולות הסבירות בהסקת מסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו (ראה: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 330; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה, פ"ד נג(1) 337); ע"א (נצרת) 1098/06 - טרסט סוכנות לביטוח (1998) בע"מ ואח' נ' ג`דיר וסים וסים תק-מח 2006(3), 9475 ,עמ' 9478), אין מנוס מדחיית הערעור וכך אנו מורים.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' באייר, תשס"ז (19 באפריל 2007), בהעדר.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

______________                 ______________                 ______________

שופט                                        שופטת                                      שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: